מאורי שלי

13 שנים שאני חיה בין תקווה לייאוש תקווה עצומה שתשוב תחזור אלי אלינו לאבא לאחים שלך לאחיינים ,

שנשוב להיות עוד משפחה רגילה עם כל מה שמשתמע ,צוחקים כועסים ,בוכים, מחבקים ,

רבים ,מוותרים אוהבים ,אבל תמיד ביחד כולם ,ייאוש ענק שזה לא קורה והמחשבה שלא יקרה מפילה אותי חזק עמוק לתוך תהום ,

אני חושבת עליך איזה ילד היית ילד קטן ומתוק אהוב על כולם ,מצחיק ,קונדסון ,עם הומור ציני משובח ביותר ,

וצנוע כל כך צנוע וענו ילד שלי בן הזקונים גאה בך על מה שהיית ומה שהותרת ,

את החברים שמספרים עלייך בעיניים בורקות באהבה גדולה וגעגועים ,

את אחותך ואחיך שהעריצו אותך ועדיין מעריצים ומשתוקקים שתחזור ,

אחיינים שלא הכירו אותך אבל מכירים ומדבריך איתך ועליך כאילו שתמיד היית איתם ,

דפנה אפילו השאירה לך הודעה בתא הקולי בטלפון שלך ושאלה ,תגיד מאור כשמתים איפה נמצאים מתחת לאדמה או בשמיים ,טוב אז תענה כשתוכל ותבוא תהיה אתנו ,ילדה קטנה ותמימה שמתגעגעת לדוד שלא הכירה ,

ובאחד הטורנירים לזכרך ליאור שאל אותי אחרי שראה את כל החברים והאנשים שמכבדים

סבתא איפה מאור הרי זה טורניר למאור כולם כאן אבל איפה מאור ואני חיבקתי ועניתי מאור כאן בלב של כולם ,

ככה מאורי שלי נגעת בהרבה אנשים .ואני מתגעגעת האין שלך זועק מתוך ליבי הכואב ,

רוצה לדבר איתך לראות לחוש אותך ,תן כוחות לכולם ילד שלי אהוב תן כוח לעבור יום ועוד יום ,איתך ובלעדייך

מתגעגעת אמא מאורי,מאורי אמא