Uncategorized

יום הזיכרון האישי שלי

להיות אם שכולה זאת משרה מלאה 24/7 משרה שלא בחרתי בה ,

זה לחשוב עלייך ללא הפסקה ,לנבור בתמונות אולי יש עוד תמונה שפספסתי

שלא ראיתי ,לראות תמונות שוב ושוב ולדעת שזהו זאת התמונה האחרונה שלך אחריה אין עוד תמונה ,

להביט בסרטונים להקשיב לקולך לראות אותך חי נושם הולך מדבר צוחק

ולדעת שזה נגמר זה רק בסרט לא יהיה עוד במציאות ,להיות אם שכולה זה לחשוב מה היית

עושה עכשיו לימודים ,בת זוג ,חתונה ,ואולי כבר ילדים ,להיות אם שכולה זה לרצות להזכיר

את הבן כל הזמן שחלילה לא ישכחו שהיית כאן בעולם הזה ,להיות אם שכולה זה מעט שעות

שינה הרבה דמיונות ותקווה שנפגש עוד מעט עוד קצת ,

להיות אם שכולה זה הרבה אין ,הרבה ריק ,אין גדול וחוסר ענק ,זה לשאול כל הזמן למה ?

למה דווקא אתה ?ולדעת שלא אקבל תשובה ,

להיות אם שכולה זה ליפול ולדעת לקום ..

להיות אם שכולה זה הרבה געגועים ,ים של דמעות הרי הכר סופג הכול ,

להיות אם שכולה זה לחיות באשליה בהדחקה כי אחרת אי אפשר ,

להיות אם שכולה זה לבחור בחיים למענך ,למען החיים והמשפחה שאהבת כל כך ,

לזכור לספר להמשיך את דרכך לנסות להחיות

משהו ממך ,לכתוב לך ועלייך ,להיות איתך בכל שנייה .

להיות אם שכולה זאת משימה מאוד קשה לא בחרתי בה היא הגיעה עם הדפיקה בדלת

ביום שהלכת לך ,

מתגעגעת וכואבת בכל ליבי אלייך מאורי אהוב שלי .cryingcrying

 

11 תגובות בנושא “יום הזיכרון האישי שלי

  1. כל כך הרבה כאב וגעגוע יש במילותיך
    הלוואי שתמצאי את הכוחות להמשיך הלאה ולחייך לשאר בני המשפחה.

  2. שולחת לך חיבוק גדול אתי. לא יכולה לדמיין כמה קשה להתגעגע בכזו עוצמה כל הזמן

  3. יום זכרון
    אצל משפחה שכולה כל יום הוא יום זכרוןוביום הזכרון ערב יום העצמאות מתאחדים כולם עם הכאב .שולחת לך חיבוק וחיזוק .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *