17-1-2010-תאריך ארור ששינה את חיינו לעד

נגמרו לי המילים ילד שלי, הכאב חותך את הלב מכה בנשמה עד שקשה לנשום.
הזמן אינו מיטב ואינו מפחית בכאב, הפוך הוא, הכאב מתעצם הגעגוע מכה כל רגע המציאות קשה,

בלעדייך הלב שבור לרסיסים מחשבות שרצות בראש ולא נותנות מנוח,
כמה מר הוא האובדן, כמה קשה המסע בלעדייך אהוב שלי מחמל ליבי ,

חושבת עלייך על ההחצה הגדולה מה היית נותן לעולם הזה, כמה היית תורם ילד שלי ואיזה עולם טוב יותר הוא היה איתך,

עם הנתינה האין סופית עם ההקשבה העצות החכמות שלך והלב אוי …הלב הגדול שלך כמה טוב אהבה והכלה הייתה בו לכולם בלי סוף קשה. הדרך בלעדייך אהוב זיכרונות אהבה חקוקים בלב , תמונות מרגעים ששיכים רק לנו שמורים בליבי לנצח איתי,

האור הגדול שלך יזרח לעד. מאורי שלי מיום שנולדת ידענו אור גדול הגיע אלינו כשמך כן אתה המאור הגדול שלנו לעד .
לנצח בליבי בכל שעל איתי מאור ליבי מאור עיני ילד קטן גדול שלי
אמא מתגעגעת עד אין קץ
17-1 היום המר ששינה לנו את החיים, היום שהשמיים רעדו ,וענן כבד כיסה את את האור ,היום שדפיקה חרישית נשמעה בדלת ושינתה את הכל ,ומשפט אחד שמהדהד בראש "לא ישוב עוד לעולם"
בן 20 לנצח ילד מלאך אהוב