לעולם לא אשכח את הרגע הנורא את הדפיקה בדלת ,רגע נורא שבאו לספר לי שאתה כבר לא כאן ,אני קופאת על מקומי גופי לא מצליח לשאת אותי ,

צעקה חזקה נשמעת בקירות הבית ,אני רצה במדרגות הבית לחדר שלך ,הספקתי הבוקר לסדר אותו אחרי שיצאת לעוד שבוע בבסיס ,

החלפתי מצעים ,אבק ,שטפתי את הרצפה,הבגדים שישנת איתם כבר תלויים על החבל ,אני נזכרת שבסל הכביסה מונח הסווצ'ר הכתום שלבשת

ערב לפני למשחק הכדורגל ,אני מוציאה אותו מהסל ומסניפה הריח שלך של הבושם עליו ,ימים חדשים כואבים בפתח ,יום זיכרון ,

חגים,יום הולדת ,יום השנה כבר שש שנים .

מארי שלי עוד יום זיכרון ,כאילו שאני זקוקה ליום מיוחד לזכור אותך אבל משהו באווירה בשבוע לפני פסח מתחיל לחלחל לגוף מן כבדות כזאת נופלת

,חוסר שקט אני מסתובבת כמוכת ירח השינה הופכת להיות טרופה לא רגועה ,למרות שעות השינה המעטות שאני ישנה הגוף נחלש והראש טרוד

במחשבות אילו מה היה אם היית כאן ,איזה שימחה הייתה בבית ,שמחה מלאה לא חצויה מודחקת ,הראש כואב כבד ,

חושבת עלייך המון מנסה להנציח אותך ,אוי מאור להנציח למה צריך להנציח ילד הרי חיית כאן כל כך מעט וכבר לקחו אותך ממני ,

מאבא מהאחים מהאחיינים,מהמשפחה ,מהחברים ,אני לא אתן שישכחו אותך כל עוד נשמה באפי ,אספר עלייך על תכונותייך על הילד שלי הקטן

גדול ,האור שהאיר את הבית ,אתה האור שלי ,מיום שהלכת דעך אורי מאורי שלי ,התשמע קולי אהוב שלי ,

אני נזכרת תמיד כשהיית בצופים איך היית עומד באנדרטה לכבד את הנופלים ,עומד דום מתוח בשמש הקופחת ולא ויתרת תמיד ידעת לכבד

את חללי צה"ל ,ועכשיו קשה לעמוד בטקס ולראות את שמך חקוק באותה אנדרטה זה הרי לא הגיוני ,ושוב עולים בי זיכרונות מאותו יום זיכרון שחזרנו

מהאנדרטה אחרי טקס לזכר הנופלים ,עידן היה בבסיס ,ואני ואתה ישבנו בסלון צופים בסרטונים של נופלים ,ואת התחלת לבכות בכי מרורים נבהלתי אף

פעם לא ראיתי אותך נשבר ככה ,הצלחתי לשכנע אותך שתשתף אותי מה קרה ?ואתה סיפרת שעכשיו כשאתה רואה את הסרטונים אתה מבין כמה חיי

אחיך בסכנה וכמה אתה דואג לו ,זה היה בכי כואב מצמרר ,חיבקתי אותך ואמרתי שנקווה שהכול יהיה בסדר ,מאורי שלי ככה אני מבכה עלייך יום יום מאז

שהלכת ,עד שגופי מותש ודמעותיי יבשות ,בוכה לתוך הכר בלילה מסרבת להאמין שלא אראה אותך שוב ,אשמע את קולך ארית אותך אחבק ,יום זיכרון

הוא יום שכולם זוכרים כולם מתאחדים בכאב הנורא עוטפים את משפחות החללים ,לי יש יום זיכרון כל יום כל היום ,מרגע שהלכת אילו רק ניתן להשיב

לאחור את גלגלי הזמן ,אמא כואבת ומתגעגעת .ליבי זועק שובה אלי מאור עיני .