יום ראשון בבוקר , היום הכי קשה לי משאר ימי השבוע ,קשה לקום ,קשה לפתוח את העיניים ,אין את מי
להעיר בבוקר ,אין למי להכין נס קפה ,החדר של מאורי דומם ,לא שומם כי הכל נשאר אותו הדבר. כבר שנתיים
ועשרה חודשים .הבגדים בארון ,הנעליים ,הבשמים ,המדים ,המחשב של מאורי מיותם ,הכסא ,המיטה ,הכל
נראה כמו אותו יום ראשון שמאורי יצא מהבית .ובכל יום ראשון מאז אותה טרגדיה נוראית קשה לחזור ליום
ראשון לשעה הארורה שמאורי כבר לא ענה לטלפון ,לרגע הנורא שהתחילו חיים חדשים ונוראיים ללא מאור .
יום ראשון 17-01-2010 שעה 7:30 בבוקר מאורי יוצא מהבית לעוד שבוע עמוס בבסיס בדרום הארץ ,נשיקה
חיבוק ,עוד נשיקה, עוד הסנפה של הריח המיוחד ,עוד מבט ,פרידה רגילה כמו בכל יום ראשון במשך שנתיים
מאז תחילת השרות ,חששות ,דאגות ,לנסות לסלק את המחשבות הקשות שעוברות לכל אימא של חייל בראש.
12:00 בצהריים יום ראשון אמצע היום ,חדשות "שניי צערים נהרגו בתאונה בכביש 232 רעים בארי "שקט
דממה,לא שמעתי לא ידעתי ,עטופת שלווה ורוגע ,עוד שעתיים של רוגע של חוסר ידיעה ,מרימה טלפון למאורי
אין מענה ,ואני חושבת לעצמי בטח מאור כבר בבסיס עסוק מאוד הרי יש היום ביקורת ומאור אחראי על כל
הקשר בחטיבה ,מסירה מחשבה רעה מליבי ,וממשיכה בשגרת היום ,עוד מעט מאור יחזור אלי הוא בטח יראה
שהתקשרתי חשבתי לעצמי .
2:00 בצהריים דפיקה חרישית בדלת ,מי זה יכול להיות בשעה כזאת ?זעקה ,דמעות,חושך ,דממה,
שקט ,מאור מאוד אוהב שקט ,מאורי אימא ,אימא מאורי געגועים ,יסורים ,חוסר וודאות .
מאורי אימא ,אימא מאורי געגועים ,כאב……….ואין מילים.
והיום ארבע שנים וארבעה חודשים ,שלשום היה יום הזיכרון ,וכל חבריו של מאורי מהצבא חברה שכבר
השתחררו והיום הם סטודנטים ,חבריו ללימודים ,לצופים ,חיילים חדשים שמשרתים בחטיבההצפונית ,ומפקדיו
של מאור שמספרים על החייל המפקד הצעיר מלח הארץ ,עוטפים אותנו בחיבוק גדול .ואני תוהה ,איך אנחנו
שורדים איך ממשיכים ?התחושות אותן תחושות הכאב ,העצב ,
והגעגועים אוי הגעגועים ,והמחשבות אילו ,ואם ……
מצגת לזכרו של מאורי,מאור עיניי….
`>
אוי אתי כמה עצוב לאבד אדם יקר ,
ועוד שזה ילד ..<br>מבינה ומרגישה את הכאב שלך שולחת לך חיבוק ענק אשה מקסימה .<br>
לינדה ,תודה
תודה על המילים החמות ,<br>אתי
אישה יקרה ומדהימה -קראתי כל מילה של
וממש הרגשתי כאב,כאב חד -כמה נורא. חיזקי ואימצי .
שלומית תודה
תודה שקראת תודה ,<br>אתי
אוי אתי חברתי היקרה….
פרנצ'סקה תודה
אתי חיבוק ענק
ובמותם ציוו לנו את החיים.<br>תהיי חזקה למען המשפחה.<br>שולחת חיבוק ענק מכאן עד אלייך
תודה רבה
תודה על החיבוק ,<br>אתי
אתי, שולחת חיבוק עצוב אך אני בטוחה
שמאורי רוצה שתמשיכו בדרך בחיים .<br>שלא תדעו צר יותר
אושרת תודה
תודה על החיבוק ,<br>ואכן בחרתי בחיים להמשיך לספר על מאורי שלי ,למען ילדי ובעלי,<br>אתי
כואב מאוד לאבד בן,
לא טבעי לאבד בן. חזקי ואמצי למען שאר בני ביתך, שלא תדעו עוד צער.
תודה רבה
הכאב הגדול ביותר שקיים ,<br>תודה על המילים החמות,<br>אתי
מרגישה את הכאב העז של האם
לצערי השנים רק יעצימו את האבדן<br>אך מקוה מכל הלב שתמצאו את הדרך גם לדאוג לעצמכם כי החיים חזקים מכל.<br>שלא תדעו עוד צער.
מנטה תודה
נקרא כאילו שאת מבינה מה עבר עלי ,<br>בחרתי בחיים להמשיך לספר על מאור ,<br>אתי
ואוו אתי,אני חושבת שרוקנתי את שקי
הדמעות שלי.<br>פשוט אין לי מילים ,<br>עצוב.
מירב ,תודה
תודה שקראת ,<br>אתי
אתי יקרה את אישה מקסימה
כולי צמרמורת , אין מילים כמה עצוב וכואב.<br>מחבקת אותך .
אמא תודה
תודה על החיבוק ,<br>אתי
בבוקר כשראיתי את הודעתך
לא היה לי כח להכנס, סליחה . יום לא קל .אחרי שאמש חבקתי את ליאור בני על מותם של חבריו הרוכבים .והבוקר שהבנתי שהם משפחתו של גילי …<br>מה אומר לך אתי . אלה חיינו חיים עם גדם.לפעמים מדמם יותר לפעמים רק מציק .אבל תמיד חלק מאיתנו. <br>לימים יפים יותר….
טלי ,
טלי כואב מי כמונו מבינות את הכאב העצום הבלתי ניתן לתאר במילים ,<br>ליבי עם משפחת ההרוגים אתמול ליבי כואב לראות את היתומים שנשארו ,<br>סליחה טלי מי זה גילי?<br>חיבוק.
גילי מהבלוג אבא עובד
gils33, <br>http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?foldername=gils33
עצוב ביום ראשון
העצב זרם לכאן עם המילים שכתבת והסרטון המרגש.<br> אין מילים שיפיגו את הכאב<br> לכן אני שולחת לך חזוקים וחיבוקים וירטואלים מכל הלב<br> המשיכי לחיות את החיים למען משפחתך וכפי שמאור היה רוצה , <br>חזקי ואמצי.
מרים תודה
עצב של יום ראשון ,וכל יום אחריו ,<br>תודה על החיבוק והמילים החמות ,<br>אתי
אני זוכרת כשזה קרה. חיבוק ענק….
ואף מילה נוספת.<br>אבל חיבוק ענק אתי.
מאקי תודה
תודה על החיבוק .<br>אתי
ממש עצוב =/
עברה לי צמרמורת כשקראתי את מה שכתבת…מאוד עצוב…שלעולם לא תדעי עוד צער! לא את ולא אף אחד אחר!<br>תמשיכי להתחזק ומאחלת לך את כל הטוב שרק אפשר<br>מיכל
מיכל תודה
תודה על המילים החומות.<br>אתי
אוי אתי, חברה יקרה-יקרה,
כל כך עצוב.<br><br>מחבקת,<br><br>מגי
מגי יקרה ,
תודה על החיבוק יקרה שלי.
שולח לך אימא אלף חיבוקים מנחמים… שלא ינחמו.. ..
לב של אימא, כואב איתך לזכרו
תאום תודה
תודה על החיבוק .אתי
הוא נראה כל כך יפה בתמונה, מאורי..
תאום תודה
מאורי לא רק בתמונה יפה ,מאורי היהנער יפה תואר עם לב זהב ונתינה אין סופית ,<br>אתה מוזמן לקרוא על מאורי שלי כאן<br>http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2268260&r=1<br>אתה מוזמן להצטרף לקבוצה לזכרו בפייסבוק <br>https://www.facebook.com/groups/255032325501/<br>תודה וסוף שבוע נעים ,אתי
הרשומה הזו כמו כל הרשומות שלך על
מאורי ז"ל, עושות לי צמרמורות בגוף. שולחת לך חיבוק גדול, יודעת שזה לא מספיק.
תודה חברה יקרה
בוע טוב לך אתי יקירתי התרגשתי לראות
איזה ילד מתוק מלח הארץ איך אפשר להמשיך אחרי אובדן שכזה ?השבת גם אני בכיתי על מאורי שלנו נזכרתי איך שהוא אהב לראות רעמים וברקים .<br>כולנו מרוסקים ומנסים לאסוף את השברים שלעולם לא יהיו כבר כמו שהיה אוהבת אותך ומחבקת בדמעות של כאב משתתפת באבלך הבלתי נגמר ורק מתחזק והולך שבוע טוב חודש טוב חודשליו שהשבת ברכו אותו
צפורה יקרה
תודה רבה לך על המילים החמות ,אובדן ענקוכאב בלתי נגמר שהולך וגדל ככל שהימים חולפים .בשורות טובות ושבוע טוב .אתי
הרגע המסוייט
שכל משפחה שיש בה חייל חוששת ממנו, התממשה אצלך במלוא הזוועה.<br>כואב כואב איתך, יקרה.<br>חיבוק נוסף ממני<br>{}
עופר ,
תודה על המילים והחיבוק החם ,<br>אין נחמה ואין מזור ,<br>זאת המציאות שלי לצערי הרב ,ואתה צריכים לחיות פעם למעלה ופעם למטה .<br>אתי <br>♥
הרגע המסוייט
שכל משפחה שיש בה חייל חוששת ממנו, התממשה אצלך במלוא הזוועה.<br>כואב כואב איתך, יקרה.<br>חיבוק נוסף ממני<br>{}