נושא כאוב במיוחד כשמאבדים אדם יקר ,ועל אחת כמה וכמה כשמאבדים בן הוא החברים הקרובים וקרובי
משפחה מדרגות שונות שמאבדים בדרך,אנשים שהיו קרובים ויקרים לנו שכוחם לא עמד ולא היו מסוגלים
לעמוד מולנו,בתחילה ,עוד בשבעה ובחודש ליוו אותנו ודאגו לחבק ולאחל " שנדע ימים קלים יותר" שנהיה
חזקים" או ש"הזמן יטיב עימנו ויקל על הכאב",לתומי חשבתי שאנשים קרובים אלו יהיו בקרבנו כשנזדקק בזמן
הרחוק יותר לאוזן קשבת ולתמיכה ,פשוט להיות איתנו כמו בימים עברו ,כמה כעס וכאב חוויתי בשנה הראשונה
,להתמודד עם הכאב הגדול שעדיין לא יכלתי להכיל ואני מאמינה שגם עד יום מותי לא אצליח ,ונוסף עוד פצע שנפער
בעקבות ההתרחקות של החברים .מצד שני המכה הקשה שנחתה עלינו פתחה את ביתנו וליבנו לאנשים
חדשים וזימנה הכרות עם דור צעיר חבריו של מאור מתקופות שונות בחייו שבאו ועדיין באים להיות איתנו
,לספר ,להקשיב ובעיקר לתת המון אהבה , והם מלווים אותנו תמיד ולא רק בימי זיכרון ,בימי השנה או ביום
ההולדת של מאור .
בלתי נמנע לספר על אלו שכן המשיכו איתנו ואף הידקו את הקשר בעקבות האסון והיו לצידנו ימים ולילות ,ועדיין
מלווים ,תומכים ומפתחים את מערכות היחסים הנהדרות
מכאן למדתי שחברות אמיתית נבחנת בזמנים קשים ובסיטואציות קשות וממושכות ,זהו תהליך ארוך ומתיש
של פרדה שאין באפשרתנו להכיל אותה ,רוצה רק להבהיר ששכול על ילד לעולם לא עובר ,תמיד ברקע ,בכל
מקום שנהיה ,ואלו שהתרחקו עדיף להתמודד מוקדם ככל האפשר ,ההמתנה מקשה על ההתקרבות שהולכת
ונעשית קשה ככל שהזמן עובר .
בלב יש מקום להמון אהבה ……
אוי אתי חברתי היקרה… כמה כואב לי
לקרוא אותך! כמה עצב יש במילים שלך…<br>שולחת לך חיבוקים!!!<br>
פרנצ'סקה ,תודה
רציתי רק לשתף מה עובר עלינו המשפחות ,זה דבר מוכר וידוע בקרב משפחות שכולות במיוחד אחרי אובדן ילד לצערי הרב ,תודה על החיבוק.
משתתפת מאד מזדהה איתך אתי
רק לא מזמן התוודעתי אלייך בעקבות מאכל מסויים שחיפשתי.<br>הכאב כל כך חזק שיוצא מהמילים שלך מהלב שלך<br>כמובן שכל מילת ניחומים לא תעזור פה<br>אבל אני יכולה לפחות לומר שקראתי פעמיים וראיתי את התמונה<br>ושולחת לך חיבוק ונחמה. רוצה להוסיף עוד כמה מילים<br>לניחומים אבל לא יודעת מה. אז עוד פעם חיבוק גדול. פנינה
פנינה ,תודה
תודה לך שקראת מטרתי היא לשתף עוד אנשים ולספר ראשית על בני יקירי מאור ,ושנית על ההתמודדות הלא פשוטה שאנחנו המשפחות עוברות ,תודה על החיבוק.
מכל הלב אתי. מכל הלב
מוכר ולא חביב
כאילו מליבי ומפרי עטי יצאו הדברים.<br>המעגלים משתנים לחלוטין<br>וטוב שיש משפחה טובה ותומכת שהיא היחידה נשארה כפי שהיתה,…תומכת…אוהבת ומחבקת ללא תנאי .<br>חיבוק<br>ליאת
ליאת יקרה
לצערנו אנחנו מכירות את הנושא מקרוב וכמו שכתבת המעגלים משתנים ,וזה לפעמים מלווה בכאב גדול ,<br>חיבוק ,אתי
הלוואי ואנשים היו מבינים
כמה חשוב לאדם שידברו איתו על האדם שנפטר ,איבדתי הורים צעירים כשהייתי נערה, ואנשים פשוט לא מדברים עליהם, לא רוצים להכאיב, ולי כואב שמתעלמים.<br><br>שמחה לשמוע שיש סביבך גם אנשים שיודעים להיות שם עבורך, זה בכלל לא מובן מאליו.
אשבל ,
אכן לדבר לספר לשתף להביט באלבומים זה מה שעושה לנו המשפחה טוב ,וחבל שאנשים לא מבינים אכן הם חושבים שהם מכאיבים לנו כשהם מזכירים את ילדנו אבל ההפך הוא הנכון ,תודה,<br>חיבוק ,אתי
אתי יקרה – נושא השכול הוא בלתי נתפס
באמת, הצער שלך כל כך עמוק שאני לא בטוחה שכל אחד יכול להתמודד עם זה או יכול להכיל זאת<br>אני מבינה את הכאב שלך על חברים שהתרחקו בגלל הנסיבות האיומות שהן באמת בלתי נתפסות, אולי לא מצאו את המילים לנחם אותך, זה לא שאני מבינה את ההתרחקות, אני רק מנסה להבין משום שהחיים הם גם דינמיים וכל הזמן אנחנו מכירים עוד אנשים ואיכשהו האנשים שלא כל כך היו קרובים לנו, ממילא מצאו את "דרכם החוצה".<br>למרות שהתראנו פעם אחת בלבד, אנחנו "מכירות" כבר שנים רבות, גם מלפני האסון הנורא ואת תמיד בליבי.<br>אין לי מילים לנחם אותך, משום שבאמת אין נחמה לאסון הנורא הזה, אני רק יכולה לחבק וגם זה רק וירטואלית לצערי.<br><br>מגי
מגי יקרה
צודקת לא כל אחד מסוגל להתמודד ולהכיל כאב כזה גדול ,ולא כתבתי ממקום של לשפוט אנשים רק לשתף מה קורה אצלנו ואצל עוד המון משפחות שכולות ,אבל מתוך הכאב צומח משהו גדול ונוצרים מעגלים חדשים ,<br>שמחה על ההכרות איתך אישה מקסימה וגם את תמיד בליבי ,<br>חיבוק אתי
אתי מאוד מבינה אותך
דרך העולם שהורים נפטרים לפני הילדים. וכשילד נפטר פצע לכל החיים..<br>אני איתך מחבקת אותך חיבוק חזק.<br>שיבואו ימים טובים על כולנו
טובה ,תודה
תודה שקראת רק רציתי לשתף מה עובר עלינו המשפחות השכולות ,<br>תודה חיבוק ,אתי
קשה לקרוא . . .
גם לא יודעים מה לאמר או לכתוב. לבי איתך. שלא תדעו יותר מצער. אמן
ליאור ,תודה
תודה שקראת על אף הקושי ,<br>חיבוק אתי
אתי היקרה-מה אכתוב לך?
כמה עצב יש במילים שלך.מאוד מרגש לקרוא אותך.מחבקת אותך חיבוק גדול.
שלומית ,תודה
תודה שקראת רק רציתי לשתף בעוד צד כואב שמלווה את האובדן ,<br>חיבוק אתי
טוב שאת מוציאה ומשתפת, מאמי
זה כל כך חשוב ובמקצת "מקל" על הכובד והנטל והכאב הלא מרפה,<br>אף פעם הוא לא מרפה,<br>להיפך הוא רק גובר וגובר עם השנים,<br>אבל ברוך ה', יש לך את המשפחה והקרובים שממלאים אותך,<br>וסובבים אותך ואוהבים אותך ומנחמים אותך בשעת הצורך.<br>אתי יקרה, את אישה באמת יקרה,<br>מי יתן ויגיע היום שיסב לך ולו במעט מעט – רגעי נחת ושלווה,<br>ויתן מרגוע ללב הדואב והמדמם….<br>ואל לך לשכוח שהוא מלאך היושב בין מלאכים,<br>השומר ומסתכל מלמעלה, עם מיליון כוכבים, <br>הרואה את אמו הנפלאה והמדהימה, אשר כולה לב אחד גדול !<br>ה' יברכהו באשר הוא,<br>ואותך אתי, הקב"ה, אמן ויברכך בכוח וסבלנות להמשך יקירתי !!<br>חיבוק חזק חזק ממני,<br>רותי<br>
רותי יקרה תודה
תודה שקראת רציתי רק לשתף ולהראות עוד צד של הכאב שעוברות המשפחות השכולות ,לצערי אני מכירה לא מעט משפחות שעוברות את תהליך הפרדה מחברים או משפחה קרובה ,<br>תודה על האיחולים ,חיבוק ,אתי
אוי חברה יקרה שלי, כמה עצב אני
קוראת, כהרגלי, רק חיבוק אני יכולה לשלוח לך וחיבוק חזק.<br>זה מה שנקרא, החיים ממשיכים, כל הכבוד למי שממשיך לשמור על קשר וכבוד לחברים החדשים שנכנסו לחיים שלכם.<br>
בתיה תודה
תודה חברה יקרה ,אכן החיים ממשיכים ונוצרים מעגלים חדשים של חברים,<br>חיבוק ,אתי
אתי יקרה
אני קוראת תמיד את הפוסטים שלך גם כאן וגם בפייס , לא תמיד מצליחה להגיב כי פשוט – אין לי מילים .<br>אני קוראת מה החברים של מאור כותבים וכמה הם כואבים :-(<br><br>מה אגיד לך אתי , תיהיו חזקים אתי , שולחת חיבוקים וחיזוקים .
מימי ,תודה
משתפת מה עובר עלינו המשפחות עוד צד שמלווה את הכאב ,<br>חיבוק ,אתי
חיבוק … זה מה שאנחנו צריכים.
לא יותר, אפילו וירטואלי. אני מסכימה עם מה שכתבו לך החברות כאן. כשאין מילים לא בושה להודות בזה. לא חייבים מילים. לחבק ולשתוק…פשוט להיות.<br> אם אנשים יבינו את זה כך, הם לא יפחדו להתקרב. הפחד הוא בעיקר "מה נגיד, איך ננחם"? . <br>אתי, בדרכך המיוחדת את מבטאת את הייסורים שרק מתגברים מול האכזבה מהאנשים שהכי ציפינו מהם לתמיכה.
דליה יקרתי
אכן לא צריכים מילים רק חיבוק ,<br>ואת דוגמא חיה ונושמת לסוג של חברות שנרקמה בעקבות האסון ,חברות שאני מודה עליה יום יום .(בנינו היינו מעדיפות לא להכיר)<br>אוהבת אותך אישה יקרה .
אתי , חברים -זה נושא כאוב
אנשים לא יודעים להתמודד. לא יכולים להכיל. ייחודיי סגולה רק נותרו אחרי האסון…היה קשה ופוגע, אבל המום שלהם..למזלנו אנחנו מוקפים משפחה. <br>
כן, מוכר מאד… אני נשארתי לגמרי
לבד… בגיל לא צעיר.. בלי משפחה וחברים, אחרי שאיבדתי את בני בתאונה.<br>אפילו מחזרים נעלמו.