סגור

ברגע שקבלתי את ההודעה נכנסתי למצב של הלם ,המוח והגוף מתחילים לעבוד כמכונה,פתאום הבית מתמלא אנשים ,מחבקים ממלמלים מילים, ואני כמו בסרט מסתכלת מהצד ,לא נמצאת שם ,פיזית אני שם ,בהרגשה כאילו אני צופה בסרט אימה ,הכול נראה בהילוך איטי ,אני רואה את האנשים מסביבי רובם מוכרים ,ואני לא שומעת כלום ,רואה רק שפתיים זזות ,ואני? מה אני קשורה לכל הדבר הזה ?מה אני עושה כאן בכלל?ולמה השם של מאור עולה כל כך הרבה פעמים ?וצמד המילים ''תאונה ,נהרג ''מי ?מה ?על מה מדברים כולם ?ואני מחפשת שקט לא רוצה לראות אף אחד ,נכנסתי לחדר השינה ,עוטפת את גופי בסוויצ'ר הכתום של מאור הסוויצ'ר שמאור היה לובש למשחקים של בני יהודה,הסווצ'ר שרק כמה שעות לפני מאור לבש והריח שלו עדיין שם .ושקט ..לא רוצה לראות לא רוצה לשמוע.

אני לא זוכרת כמה זמן ישבתי ככה במיטה ,כשחזרתי לשבת בסלון אני זוכרת המון אבל המון אנשים ,לא היה מקום בבית להכיל את כולם ,אנשים עמדו במדרגות הבניין ,ואני רועדת ,כל הגוף רועד לא מקור.באותו שלב אני לא בוכה לא מזילה דמעה ,לא מבינה ,לא מעכלת מה קורה ,הלם גדול ,ושוב המולה ,קבוצה של קצינים בכירים מגיעים ואנחנו המשפחה הקרובה מתבקשים להיכנס לחדר,אני זוכרת מפת דרכים גדולה בידיו של אחד הקצינים ,והוא מסביר מצביע במפה ומסביר,ושוב צמד המילים ''תאונה ,הרוג ''מי ?מה?על מה מדברים?

המון דברים שקרו באותו היום אינני זוכרת בברור ,אבל את היום הזה אני זוכרת הכי ברור ,זיכרון מר ,עצוב ,כאב שמפלח בחזה ולא מרפה,זיכרון שמלווה אותי בכאב גדול כל יום כבר שנתיים ימים.