Uncategorized

סיפור חייו של מאור.עיניי.

 בן אסתר (אתי) ובנימין (בני). נולד ביום ו` בתמוז תשמ"ט (9.7.1989) בראשון לציון. אח לרחלי ועידן.

מגיל שנתיים טופל מאור מדי יום ביומו בידי סבתו רחל בביתה, ונוצר ביניהם קשר מיוחד מאוד. בהיותו בן ארבע החל מאור ללכת לגן ה"כיפתי" ברחוב תורה ועבודה בראשון לציון, שם התגוררה משפחתו.

הוא היה ילד אהוב על כל הילדים והגננות, חובב הרפתקאות והפתעות. לראיה, החליט יום אחד שהמיטה היא מקפצה, קפץ וקפץ עד ששתי שיניו הקדמיות נשברו.

מאור למד בבית הספר היסודי "ויתקין" שבשכונת מגוריו. בתקופה זו החל לפתח את משחק הכדורגל כתחביב מרכזי, והיה מהשחקנים המובילים בקבוצת הילדים של מועדון הכדורגל השכונתי "אס"א רמת אליהו".

בכיתה ה` התנסה מאור בפעילות תנועת ה"צופים" בשבט "יעד", אך לא התמיד בכך ועזב בסוף שנת הפעילות.

בילדותו היה מאור ילד שובב ושמח ונודע כמי שלא ירפה עד שיקבל את מבוקשו. דוגמה מובהקת לכך היא התעקשותו לאמץ כלב, שהובילה לאימוצו של הכלב לאקי מ"תנו לחיות לחיות".

לאחר סיום בית הספר היסודי החל מאור ללמוד בחטיבת הביניים "אבני החושן" שבשכונת נווה ים בראשון לציון.

בהיותו בן ארבע-עשרה עזב מאור את קבוצת הכדורגל שבה שיחק והצטרף פעם נוספת לתנועת ה"צופים". הפעם השפיע השינוי רבות ועמוקות על מאור. למרות שאֶחיו הטילו ספק ביכולתו להתמיד, הוא התייחס ברצינות רבה לפעילותו ב"שבט". הוא פרח בקורס ההדרכה, ובמהלכו החל לפתח יכולות חשיבה וראייה בוגרת על העולם. זו הייתה ראשית דרכו כמנהיג ומוביל ה"שבט".

בשנה זו עבר תאונת קשה: רוכב אופניים התנגש בו ומאור נפצע ביד וברגל באורח חמור. לאחר תקופה ארוכה ומתישה בבית החולים ואינספור טיפולים חזר מאור – בזכות כוח רצון אדיר – ללכת בלי שום מגבלה, והמשיך את חייו כרגיל.

מחטיבת הביניים המשיך את לימודיו בתיכון מקיף י` "אבני החושן" ובחר ללמוד במגמת "ניהול ומשאבי אנוש". הוא סיים את לימודיו בהצלחה, גם אם את רוב זמנו הפנוי השקיע בפעילות חינוכית בשבט ה"צופים".

בשנת ההדרכה הראשונה ב"צופים" שובץ מאור להיות מדריך כיתות ו`. הוא היה מאוכזב מאוד ממספר החניכים המועט שהגיע לפעילויות, ומכיוון שבשכונת רמת אליהו מתגוררות משפחות אתיופיות רבות ואף ילד בן העדה האתיופית לא היה חבר ב"שבט", יזם מאור את הקמת קבוצת שב"א (שילוב בני אתיופיה) ב"שבט". הוא החל בתהליך גיוס החניכים ושכנוע ההורים לאשר לילדיהם הצטרף לפעילות ה"צופים". מאור אף פנה לעיריית ראשון לציון על מנת לגייס משאבים לשם סבסוד הקבוצה. לאחר עבודה מאומצת שסיפוק גדול בצידה, הצליח מאור להקים קבוצה של כעשרים חניכים, אותם הדריך וליווה במשך השנה בפעילויות וטיולים. במעשה זה העניק מאור לילדים אלה ולאחרים את ההזדמנות לקחת חלק בפעילות תנועת נוער ולהפוך לחלק מה"שבט", וכל זאת בהיותו נער בן חמש-עשרה בלבד.

בשנת ההדרכה השנייה קיבל מאור לידיו חניכים בוגרים יותר, תלמידי כיתות ח`, אותם הכין לקראת שנת קורס ההדרכה, והקנה להם את ערכיו: אהבת האדם באשר הוא, סבלנות, כבוד וענווה. באופן טבעי קיבל מאור בהיותו בכיתה י"ב את תפקיד המרכז הצעיר ב"שבט יעד", ומתוקף כך היה אחראי על פעילותם של כשש מאות חניכים. מאור, כדרכו, עשה את תפקידו על הצד הטוב ביותר, כאשר הערכים בהם האמין מנחים אותו ומאירים את דרכו. הוא הצליח לסחוף אחריו את חניכי ה"שבט" ולהחדיר בהם את חשיבות הכבוד הבינאישי וקבלת השונה ב"שבט" ובכלל. מאור סיים את תפקידיו בתנועת ה"צופים" כאדם בוגר בעל דרך משלו, אמונה וערכים. הוא היה איש שיחה אינטליגנטי ורהוט, נער סוחף ומוביל ומודל לחיקוי.

איילה מה"צופים" כתבה לזכרו: "מאור, היית חלק מחיי, גם בתור חניך בכיתה ו` וגם בתור מרכז צעיר ויד ימיני. למרות גילך הצעיר השפעת על כל הסובבים אותך עם האחריות, הבגרות, המסירות ורוח ההתנדבות שכל כך אפיינו אותך…"

הקשר למשפחה אצל מאור היה חזק מאוד והוא תמיד דאג להקדיש זמן להוריו, לאחיו ולדודים הקרובים. אחותו רחלי סיפרה: "הוא היה אדם צנוע ואהוב על כולם, ותמיד היה מוכן לעשות הכול בשביל המשפחה והחברים שלו".

הוא שמח לארגן מפגשים משפחתיים ודאג להיות נוכח בכל אחד מהם. עם גל בן דודו היה לו חיבור חזק במיוחד, השניים הנפיקו כמה משפטי מחץ משפחתיים, אהבו כדורגל ואף ניסו כוחם בטניס. בכל מפגש משפחתי בשבתות היה מאור מדרבן את כולם ללבוש בגדי ספורט ולצאת ל"יום ספורט" שלרוב כלל משחקי כדורגל. את אהבתו למשחק מימש גם באהדתו לקבוצת הכדורגל "בני יהודה" תל אביב, שלא החמיץ אף לא משחק אחד שלה.

ב-7.2.2008 התגייס מאור לצה"ל, לחיל קשר. לאחר טירונות של ארבעה שבועות בבסיס "ניצנים" הוא נשלח לקורס טכנאי קשר שנערך בבית הספר "הטכני" בחיפה ובבה"ד 7 (בסיס הדרכה) במחנה "גדעונים", סמוך למחנה "צריפין". על אף שהיה חסר ניסיון בתחום הטכני, הצליח מאור להשתלב ליהנות מתכני הקורס ומהחברה. בסיום הקורס שובץ מאור בתפקיד טכנאי קשר במפקדת החטיבה הצפונית של אוגדת עזה בבסיס נחל עוז. מאור קצר הצלחות רבות בצד המקצועי ואף שקל לחתום קבע. הוא הצטיין וזכה לתעודות הוקרה כמצטיין מג"ד, מצטיין חטיבה ומצטיין אלוף פיקוד. ביום העצמאות השישים ואחת למדינה הוענקה לו תעודת הצטיינות ממפקד קשר ואלקטרוניקה של הפיקוד. בשעה שכולם סביבו היו מלאי גאווה והערצה כלפיו, שמר מאור על צניעותו.

לאור מקצועיותו ושביעות רצון מפקדיו נבחר מאור, ששירת עד אז רק כשנה וחצי, להחליף בתפקידו את מפקד מחלקת הקשר בפלוגה, תפקיד אותו ממלא בדרך כלל נגד בשירות קבע עם ניסיון של כמה שנים במקצוע. מפקדיו התלבטו בתחילה אם לקדם את מאור לתפקיד זה, אך בדיעבד העידו שמאז שנכנס לתפקיד מצב הפלוגה רק הלך והשתפר. במבצע "עופרת יצוקה" לקח מאור חלק פעיל בתיקון ובאישור מערכות קשר לפני שיצאו לפעילות המבצעית. מאור לא ידע זאת, אולם מפקדו, המליץ על מאור לקבלת התואר חייל מצטיין מטעם נשיא המדינה ליום העצמאות השישים ושתיים למדינת ישראל.

גם בשירותו בצבא בלטו תכונותיו האנושיות וערכיו של מאור. הוא תמיד דאג לחייליו והיה מוכן לעזור להם גם כאשר הדבר דרש ממנו מאמץ. אחד ממפקדיו סיפר שעל מנת לאפשר לחייל שלו להיפרד מאחיו שנסע לטיול ארוך, סייע לו מאור במטלותיו, ולמרות שלא סיימו אותן הוא שחרר את החייל וסיים בעצמו את המטלות. אותו מפקד סיפר שלמד ממאור כיצד להיות מפקד אנושי לחייליו. פלחי"ק (פלוגת חיל קשר) "גפן" הייתה מגובשת, מוצלחת ומקצועית מאוד – בין היתר בזכות מאור.

חייל של מאור, בני , סיפר על היכרותו עם מאור ועל העזרה שקיבל ממנו: "הגעתי לבסיס נחל עוז… הייתי ממש מבואס בימים הראשונים, מאור ראה שאני בדיכאון ואמר, `עם הזמן אתה מתחיל להכיר אנשים וחברים וכבר לא תהיה מבואס. קח את המספר שלי ותתקשר בבעיה הכי קטנה שלך`, וזה עשה לי טוב על הלב, כי ראיתי שהוא ממש רוצה לעזור לי… פעם אחת יצאנו לעבודות מחוץ לבסיס וכשחזרנו עצרנו לאכול בשדרות. לא היה לי כסף, אז אמרתי למאור שאני נשאר ברכב. מאור שאל `למה?`, אמרתי לו שלא בא לי לאכול, אז הוא אמר לי ש`אין מצב` שהוא יישב לאכול כשהוא יודע שאני ברכב ולא אוכל. מאור אמר לי: `בוא, אני מזמין אותך`. אמרתי למאור: `אני אחזיר לך בבסיס,` והוא אמר לי: `תיזהר להחזיר לי`. אכלנו וחזרנו לבסיס. מאור היה בחור זהב… אני בטוח שכל אחד היה רוצה חבר כזה, אחד שבא לקראתך כשקשה לך, שמוכן להוציא כסף לבחור שרק הכיר ולבקש ממנו גם שלא יחזיר… לפי מה ששמעתי מהחברים שלי, כששברתי את הכתף והייתי חודשיים בבית… מאור תמיד אמר להם: `תתקשרו אליו, תשלחו לו הודעות, תתמכו בו`, והם תמכו בי… מאור גם בא לבקר אותי בבית".

למאור היו חברים רבים אך הוא מיעט לספר עליהם. רק ביום חמישי שלפני מותו פגשה משפחתו של מאור את חבריו מן הצבא כשאלו נפגשו בביתו ועשו "על האש".

ביום ראשון ה-17.1.2010 יצא מאור מביתו בראשון לציון לכיוון בסיס "רעים" שבו שירת. בדרך לבסיס נפגש עם חברו הטוב אלעד בתחנה המרכזית של ראשון לציון ועם חברתו הטובה קארין שטרית בצומת סעד, שם עלו על רכב מהבסיס שבא לאסוף אותם. בין צומת סעד לבסיס "רעים", על כביש 232, סטה הנהג לנתיב הנגדי ומכונית שהגיעה מהנתיב הנגדי התנגשה בעוצמה רבה בצידו הימני של הרכב. מאור וסמל קארין שטרית נהרגו במקום. חמישה בני אדם נוספים נפצעו.

סמל מאור כהן נפל בעת מילוי תפקידו ביום ב` בשבט תש"ע (17.1.2010). בן עשרים וחצי היה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים, אח ואחות.

 

29 תגובות בנושא “סיפור חייו של מאור.עיניי.

  1. יקרתי,אהבה וכאב שזורים בכתבך בחייך
    זכית לגדל ילד מיוחד שחננו לך אותו ל21 שנים של אהבה ..<br>סיפור חייו נגדע ולך נשארו זכרונות יפים, ונכות …שולחת לך חיבוק כוח לימים יפים יותר.

  2. אין מילים.
    קוראת ובוכה. איזה עצוב. כל כך מיותר.<br>אני מחבקת אותך יקירה.<br>מי ייתן ולא תדעי עוד צער.

  3. מרגש עד דמעות
    כל כך מרגש עצוב וכואב.<br>מאחלת לך ולבני ביתך הרבה בריאות ורק ימים טובים<br>לא מכירות, אבל מחבקת!

    1. חמודית תודה
      תודה שקרא על מאורי שלי ,תודה על החיבוק ,<br>כל חיבוק עוזר ,סוף שבוע נעים ,אתי

  4. ליבי נשבר
    אתי יקרה,כל כך עצוב איזה אבדה,אני רואה את התמונה של ילדך מאור 6612והוא נראה כל כך חי,בתמונה עם המדים אני רואה ילד יפהפה ובכל גופי עוברת צמרמורת.אתי אני פעם ראשונה בבלוג שלך,אני אכנס שוב אימצתי מספר מתכונים,אני שמחה שחזרת לבשל ולכתוב על כך,ומכאן אני מאחלת לך שאלוהים ישמור על משפחתך היקרה

    1. יפית ,תודה רבה
      תודה שקראת על מאורי שלי ,אבדה גדולה וקשה ,בלתי ניתנת להבנה ,החסר גדל וענק.<br>שמחה שנכנסת לבלוג מקווה לפגוש אותך כאן הרבה .<br>שבוע טוב ,אתי

      1. אשמח לבקר בבלוג שלך
        אני אוהבת מתכונים שאינם מסובכים,ממצרכים זמינים,וגם אהבתי את הכתב הגדול בו הינך כותבת אותם.שבוע טוב גם לך אתי..

  5. אתי יקרה ליבי איתך.
    אתי יקרה. ליבי איתך.כשקראתי אודות מאור התרגשתי וכאבתי.<br>שיהיו לך הכוחות להמשיך!<br>גמר חתימה טובה

  6. קראתי בהתרגשות את אשר כתבת על מאור
    איזה ילד נהדר, בן ואח נהדר, איך הקטל בדרכים אינו פוסח גם על אנשים כמו מאור. רק המחשבה שחייו נקטעו בתאונת דרכים כל כך מיותרת הלב נשבר.<br>אתם צריכים כוחות אדירים כדי להמשיך בחיים ואני מבין שאי שם מצאתם אותם למרות האובדן הכבד.<br>במשך שנים תמכתי במשפחות שכולות ואני כל כך מרוצה שעלית על דרך נכונה. לא קל לאחוז בחיים מחדש אך קדושת החיים מחייבת אותנו לא להיגרר לאבל ולאובדן.<br>יהי זכרו ברוך, תמיד הוא יהיה איתכם, ביניכם.<br>לזכותך יאמר שאני מרגיש שהיית אמא טובה

  7. אני קוראת וחושבת על משהו ורוצה לשתף
    אותך…<br>בשבוע שעבר ידיד של ביתי עבר תאונת דרכים אף הוא חייל,אך התאונה היתה בזמן חופשת הסופ"ש,בזמן התאונה במקום עפה רגלו והוא נפצע קשה מאוד <br>רגל אחת קטועה השניה במצב קשה מאוד מנסים להציל אותה,<br>ביתי וחבריה הולכים מידיי יום לראותו הוא מעודד אך הם שבורים,כפי שאת מספרת על בנך ז"ל ככה הם מספרים עליו הוא היה המנהיג של השיכבה תמיד דאג להכל <br>יום אחד חזרה הבת שלי והיא אומרת לי אמא מה עדיף?חיים בלי רגליים או שלא היה נשאר בחיים?אמרתי לה בשביל הוריו אני בטוחה שהם מעדיפים אותו כפי שהוא אין קשה מלאבד בן,היא שואלת אותי איזה מן חיים יהיו לו והוא רק בן 20?אמרתי לה כל חייו לפניו יילמד להתמודד נכון זה לא קל אבל אין כמו בן בבית,<br>בטוחה בטוחה שהיית מעדיפה את בנך בכל מצב ולצערך ולצערנו אצלו זה נגמר אחרת<br>קוראת אותך ורואה כמה חזקה את ועל זה מגיע לך צל"ש בחרת להמשיך את חייך למען בנך.<br>שה' יאיר את ביתך ולא תראו עוד טיפת צער.<br>

    1. סימה יקרה
      הצטערתי מאוד לשמוע על התאונה של החבר של הבת ,אני חייבת לספר לך משהו שתעבירי לביתך והיא תעביר לחבר . חבר טוב של מאורי שלי נפצע בבסיס בנחל עוז בשנת 2008 מפצמר ,מאור היה באותה שעה בש''ג היה מטח של פצמרים על הבסיס זה היה בערב שישי ,החבר נפצע קשה מאוד וגם לו קטעו רגל ומאורי שלי ביום ראשון לאחר התופת יצא לנופש באשקלון והיה הולך כל יום לבקר את החבר שהיה מאושפז בבית החולים ברזילי ,תקופה מאוד קשה לכולם ,פגשתי את הבחור נועם נקש קוראים לו באזכרה הראשונה של מאור ולא האמנתי למראה עיני הבחור הרי קטוע רגל אבל עומד והולך רגיל כאילו לא היה דבר .נכון התקופה הראשונה היא הלם שוק אבל עדיף אני מבטיחה לך שעדיף לחיות בלי רגל וכמעט שלם מאשר לא להיות בכלל .אני בטוחה שאם הבחור יצור קשר עם נועם הוא ישמח לספר לו על ההתמודדות וההחלמה ,אפשר להמשיך גם בלי רגל .<br>נכון הייתי מעדיפה את מאורי בכל מצב .תודה סימה תודה על המילים החמות והחיבוק החם ,תודה ריגשת אותי מאוד .

    1. ממאםם ,תודה רבה
      תודה שקראת על מאורי שלי שהכרת את הילד המדהים שלי ,אבדה גדולה ,<br>כאב כל יום רגע ורגע .חיים בחלום בלהות .<br>חיבוק אתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *